פסק-דין בתיק ע"פ 40292/07

1.         לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) בת"פ 3493/04, מיום 14.3.07, לפיו נידונה המערערת לשנת מאסר בפועל, לשנת מאסר על-תנאי ולקנס בסך 100,000 ש"ח, זאת בגין הרשעתה, על-יסוד הודאתה, בעבירות שלהלן: גניבה בידי מורשה, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - לפי סעיפים 393(א), 418 סיפא, 420 ו-415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         את העבירות ביצעה המערערת, עת שימשה כפקידת בנק בירושלים, ומעשי הגניבה, הזיוף והמרמה, נעשו על-ידה בחשבונות של שלושה מלקוחות הסניף. העבירות בוצעו לאורך זמן ובשיטתיות משנת 1997 ועד לפיטוריה של המערערת מהבנק בסוף שנת 2003, וסכום המעילה הכולל הגיע לכ-393,000 ש"ח. בחשבונה של אחת הלקוחות ביצעה המערערת 42 משיכות במזומן, בסכום כולל של כ-236,000 ש"ח; מחשבון של לקוח אחר נטלה המערערת באמצעות 12 משיכות סכום כולל של כ-119,000 ש"ח; ומחשבונו של לקוח שלישי משכה סך של 36,000 ש"ח בארבע פעולות בנקאיות. את הגניבות והמעילות ביצעה המערערת אגב זיוף חתימותיהם של בעלי החשבון על חלק מטופסי המשיכה, ותוך מתן הוראה לפקידים זוטרים ממנה בבנק למשוך כספים ללא נוכחות הלקוח על-יסוד טפסים שנחתמו מראש. את הכספים הפקידה המערערת בחשבונות הבנק שלה ושל בני משפחתה, בקופת גמ"ח לה הייתה חייבת כסף, וחלק מהכספים הותירה בידיה. היא נהגה לטשטש את מעלליה באמצעות הפקדת כספי המעילה בחשבונות האמורים בסכומים שונים מאלו שנמשכו.

3.         המערערת היא בת ארבעים, נשואה ואם לארבעה ילדים בגילאים שבין חמש עד שבע-עשרה. לאחר פיטוריה מהבנק הייתה מובטלת מהעבודה, ומזה כשנתיים השתלבה בעבודה בתאגיד ציבורי. המערערת הביעה באוזני שירות המבחן וכן בבית-משפט קמא, צער, חרטה ובושה על מעשיה, התקשתה להסביר את מניעיה, וייחסה את מעידתה למצוקה הכלכלית שבה הייתה נתונה. שירות המבחן, כמו גם הפסיכולוגית הקלינית שטיפלה במערערת, התרשמו כי בעקבות האירוע סובלת המערערת ממצוקה נפשית קשה, ואף העריכו כי הטלת עונש מאסר, אשר ינתק את המערערת מארבעת ילדיה, עלול להביאה לתגובה קשה. לפיכך המליץ שירות המבחן לבית-משפט קמא להסתפק בהטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, בצד מאסר מותנה. יצוין, כי הבנק פיצה את כל לקוחותיו, ובהסדר שהגיעה אליו המערערת עם הבנק התחייבה לשפותו בסך של 470,000 ש"ח, דהיינו בסכום הגבוה בכ-70,000 ש"ח מהחוב הנומינלי. לצורך מילוי התחייבות זו, מכרה המערערת את בית מגוריה, וביום 28.1.07 אישר הבנק כי המערערת עמדה בהתחייבויותיה על-פי ההסכם ושילמה את מלוא הסכום האמור.

4.         בגזר-דינו הדגיש בית-המשפט את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, עת ניצלה המערערת את תפקידה בבנק לביצוע מעילות בסכום הקרוב ל-400,000 ש"ח משלושה לקוחות שונים, זאת בשיטתיות, בתחכום ולאורך זמן. כן הדגיש את הצורך בהטלת ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות הנדונות, לשם הרתעה מפני מעשי מרמה ומעילה במערכות הבנקאיות. מנגד הביא בית-המשפט בחשבון את נסיבותיה האישיות של המערערת, את מצבה הנפשי הקשה דהיום ואת עובדת השבת סכום הגזילה במלואו. באזנו בין מכלול השיקולים החליט בית-משפט קמא להשית על המערערת את העונשים שצוינו לעיל, בציינו כי אלמלא הנסיבות האישיות, ובפרט ההתדרדרות במצב הנפשי, היה מקום להטיל עליה תקופת מאסר ממושכת יותר.

5.         במסגרת ההליכים בערעור, הוגשו לבית-המשפט שני תסקירים משלימים בעניינה של המערערת, שהתייחסו למצבה הנפשי. בתסקיר מיום 12.7.07 דיווחה קצינת המבחן, כי לאחר מתן גזר-הדין הביעה המערערת מצוקה רגשית קשה, מההשלכות הקשות של עונש המאסר עליה ועל ילדיה, וכי על-רקע זה הופנתה לתחנה לבריאות הנפש, שם הומלץ על קבלת טיפול תרופתי. קצינת המבחן העריכה באותו תסקיר, כי מצבה הנפשי של המערערת מחייב השגחה מתאימה ומיידית אם יידחה הערעור. נוכח האמור בתסקיר זה, החלטנו ביום 15.7.07, על-פי בקשת ב"כ המערערת, לדחות את שמיעת הערעור במספר חודשים כדי לאפשר למערערת לקבל את הטיפול התרופתי שהיא נמנעה מלקבלו. בתסקיר משלים מיום 7.10.07 דיווחה קצינת המבחן, כי המערערת ממשיכה להביע מצוקה רגשית לנוכח האפשרות כי תיאסר, כי היא ממשיכה בפגישות הטיפוליות אך לא החלה בטיפול התרופתי, מחשש להשפעות הלוואי של התרופות ולהתפתחותה של תלות לאורך זמן בתרופות אלו.

6.         בא-כוחה המלומד של המערערת, עו"ד ר' פריג', מלין בערעורו על משך המאסר בפועל ועל שיעורו הניכר של הקנס הכספי. הוא טוען, כי עונש המאסר בפועל שהושת על מרשתו הנו חמור ומכביד, וכי במכלול הנסיבות ניתן להסתפק בהטלת מאסר של ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות - כהמלצת שירות המבחן. לגרסתו, נסיבותיה האישיות של מרשתו, הודאתה, שיתוף הפעולה מצדה בחקירה, כמו גם ההסדר שהגיעה אליו עם הבנק להשבת כספי הגזילה, מצדיקים הקלה בעונש ונקיטת קו שיקומי. כן הדגיש, כי הטלת מאסר בפועל עלולה להביא להתדרדרות במצבה הנפשי הרעוע של המערערת, זאת נוכח תקופת המאסר הממושכת שהוטלה עליה וחששה מהשלכות ניתוקה מארבעת ילדיה הקטינים. עוד ביקש ב"כ המערערת לבטל את רכיב הקנס שבגזר-הדין, בהתחשב בכך שמרשתו החזירה את מלוא סכום הגזילה לבנק, ואף מעבר לכך.

7.         באת-כוחה המלומדת של המשיבה, עו"ד ג' כהן, גורסת כי לא קמה כל עילה להתערב בגזר-דינו של בית-משפט קמא. היא הדגישה בטיעוניה את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, אשר בוצעו על-פני שנים תוך הפרת יחסי האמון של המערערת הן כלפי הבנק והן כלפי הלקוחות. לדבריה, תקופת המאסר שנגזרה קצרה יחסית ביחס למדיניות הענישה שהותוותה בפסיקה בעבירות דנן של גניבות בידי עובדי בנק, ובית-משפט קמא התחשב בגזירת הדין בנסיבותיה האישיות של המערערת. על-כן סבורה היא, כי לא נפל בשיקולי הענישה של הערכאה הדיונית פגם המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.  

8.         עבירות של גניבה, מעילה ומרמה, המבוצעות על-ידי עובדי בנק, או עובדים של גופים פיננסיים, נתפסות כ"עבריינות צווארון לבן", הואיל והן מבוצעות על-ידי מי שעד למועד תפיסתם נחשבו כאזרחים המנהלים אורח חיים חיובי ונורמטיבי. כך גם המערערת, שעל-פי תסקיר שירות המבחן זכתה במהלך השנים שבהם עבדה בסניף הבנק, ותוך כדי תקופת ביצוע המעילות, להכרה כ"עובדת מצטיינת". עבירות של מעילה וגניבת כספים על-ידי פקידי בנק הנן חמורות, הן מחמת הגזל עצמו, והן - בעיקר - בשל הפרת האמון כלפי הלקוחות וכלפי הבנק עצמו. בנוסף לפגיעתן בלקוחות הקונקרטיים ובבנק, הן מסבות נזק לציבור הרחב, אשר רוכש אמון למערכת הבנקאית, שמחובתה להגן ולשמור נאמנה על כספי הלקוחות ולקדם את טובתם. העבירות נושאות עמן אלמנט מחמיר נוסף, שכן הן בוצעו תוך ניצול מעמדו של העובד בבנק ונגישותו לחשבונות הלקוחות, וכן נוכח הפיתוי הרב שבצדן, הקלות היחסית של ביצוען והקושי שבחשיפתן. על הענישה בעבירות דנן ליתן ביטוי לחומרת העבירות, לשקף את הסכנה הגלומה בהן לפרט ולציבור, להוקיע את יסודות השחיתות וניצול עמדות המפתח בביצוען, להגן על לקוחות הבנק, ולהוות מסר מרתיע - אינדיבידואלי וכללי. טעמים אלו, על-פי הפסיקה, גוברים בדרך-כלל על פני שיקולי הענישה האינדיבידואליים, ומחייבים הטלת מאסר בפועל לתקופה ממושכת ומשמעותית (ראו והשוו: ע"פ 97788/03 מדינת ישראל נ' גולן, פ"ד מח(3) 245; ע"פ 1341/02 מיכל מזרחי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 21.10.02; ע"פ 5367/91,  5350/91 דנון נ' מדינת ישראל(לא פורסם); ע"פ 1848/91 חיים סרוסי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 3.6.91).

9.         העבירות שביצעה המערערת חמורות בטיבן ובנסיבותיהן, וזאת נוכח ביצוען בשיטתיות ובתחכום על פני שנים, ולאור סכום הגניבה הניכר. שקלנו בכובד ראש את טיעוני הסנגור, ובכלל זה עניין מצבה הנפשי של המערערת, אולם לא מצאנו עילה להתערב בעונשה. בגזר-דינו הביא בית-משפט קמא את מכלול שיקולי הענישה לחומרה ולקולא, איזן כראוי ביניהם, ואף נתן משקל רב לנסיבות האישיות של המערערת, ובין השאר לעובדה שהחזירה את מלוא כספי המעילה, למצוקה הנפשית הקשה שבה היא נתונה ולפגיעה שתהיה בהרחקתה מעבר לסורג ובריח כאם לארבעה ילדים. נוכח הנסיבות האינדיבידואליות האמורות, השית בית-משפט קמא על המערערת עונש מאסר לתקופה קצרה יחסית מזו הראויה על-פי אמות המידה העונשיות שהותוו בפסיקה. אלמלא נסיבות אלו, היה מקום להטיל על המערערת מאסר ממושך יותר. על-כן, אין עילה להתערבות ברכיב המאסר שבגזר-הדין. אין גם בסיס להתערבות בעניין שיעורו של הקנס. אמנם המערערת השיבה את כספי המעילה, ואולם בעבירות דנן, שתכליתן הפקת רווח כספי, מן הראוי לחייב את העבריין בתשלום קנס מעבר לסכום הגזילה. לאור סכום הגניבה, איננו סבורים כי הקנס שהוטל על המערערת אינו מידתי, עד כדי התערבות בו מצד ערכאת הערעור. עם זאת, נורה כי המערערת תוכל לשלם את הקנס הכספי בתשלומים לאחר שחרורה מן הכלא.

10.       אשר על-כן, נדחה הערעור.

            המערערת תתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 10.12.07, ואם תוגש על-ידה עד למועד זה בקשת רשות ערעור לבית-משפט העליון, יעוכב מועד ריצוי העונש עד למתן החלטה בבקשה. המערערת תשלם את הקנס הכספי בסך 100,000 ש"ח, בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מחודש לאחר שחרורה מן הכלא.

            נוכח מצבה הנפשי של המערערת, נורה, באורח יוצא דופן (כפי שנהגנו במקרים דומים בעבר בהסכמת הפרקליטות), כי המערערת תתייצב לריצוי מאסרה במרכז הרפואי של שירות בתי-הסוהר ברמלה, זאת בכדי שתיבדק על-ידי פסיכיאטר, עם קליטתה, לצורך בחינת תנאי מאסרה והטיפול הרפואי שהיא נזקקת לו. לאור הערכת שירות המבחן בתסקירו מיום 12.7.07, כי אם יידחה הערעור תיזקק המערערת להשגחה מתאימה ומיידית מחמת מצבה הנפשי, מתבקש שירות המבחן לעדכן את הגורמים הרלבנטיים בדבר.

            ניתן היום, ו' בחשון תשס"ח (18 באוקטובר 2007), בהיעדר הצדדים (על-פי הסכמתם).

המזכירות תשלח העתקים לסנגור, לפרקליטות, לשירות המבחן ולנציבות שירות בתי-הסוהר.